ככל שהטכנולוגיה השתכללה כך גם המרחב המתכונן שבו אנו חיים השתפר, על אף זאת ניתן לראות בבירור שכלי העבודה הפשוטים ביותר הם אלו שהכתיבו את העיצוב של המרחב בו אנו חיים.
כך יוצא שבהליכה במרחב הציבורי ניתן לפעמים למצוא מבנים, אשר ניתן לזהות ודי במהירות באיזה תוכנות הם תוכננו. וניתן להגיד שזה קורה כי התוכנה השתלטה על העיצוב של המתכנן.
אך אולי זה לא דבר כ"כ נורא וגם לא מצב חדש במיוחד, שמאפיין את התקופה בה אנו חיים. הרי כבר בימי יוון העתיקה ובשלהי תקופת האדריכלות הקלאסית הבנאי המקומי ניזון מהחומר והכלי שעזרתו חצב את העץ ולאחר מכן את הסלע ומה שגרם למקדשים להיראות כפי שהם. האלמנטים של האדריכלות הקלאסית השורשו מעבודת העץ והתחלפו מחומר אחד לאחר, אך טכנולוגיות הגילוף והעיבוד נותרה כפי שהיא-מצב המכונה "סקאומורפיזם ".
העניין הזה שכלי העבודה מכתיבים את העיצוב למעשה קיים עוד קודם לכן, למשל במידות הבנייה הקדומות והמכורות לנו, אשר הם עצמם נגזרת של מידות הידיים והרגלים שלנו ("אמה", "אצבע", "רגל"), לפעמים גדלים אלו התוו את גודל התכנון הרצוי-תכנון ארגונומי שנוצר מהגודל האנושי הבסיסי ביותר.
אך עדיין יש משהו מוזר שתוכנה שמורכבת מאלגוריתם ושיטת מידול כזו או אחרת, אשר מכתיבה את קצב החזית ואת הנפח שלהם. לדוגמא תוכנת "Sketchup" הנפוצה גרמה לעיצוב התכנון להגדיל ולהקטין את הנפח של המבנה בהתאמה בעיקר בגלל השימוש הקל שניתן לעשות בפונקציות "pull-push" של התוכנה.
כלי זה בתוכנה גרם לאלפי מבנים משנות ה-90 והלאה לקבל נפחיות עיצובית שניתן לומר שלולא התוכנה עצמה האדריכל שתכנן את המבנה ככל הנראה לא היה מגיע לעיצוב הנ"ל.
אם נלך אף קודם ונבחן מבנים שתוכננו בתוכנות CAD הווקטריות ניתן יהי לראות מבנים שהחזיתות שלהם הם אוסף צורני של קווים , משחק של גרידים שנולד מפקודת “Trim” ופקודת “Offset” של AutoCAD. מה שגרם להשטיח את החזיתות ובעיקר לשחק עם הגריד של האבן או קירות המסך שבה. דוגמא מצוינת לכך היא בבניינו של ריצ'ארד מאייר ברוטשילד (שת"פ עם ברעלי לויצקי כסיף) שמוכיח איך השרטוט הווקטורי תואם את מה שנבנה וייצר את מראה החזית.
כיום אנחנו בעידן הBIM (ראשי תיבות של Modeling Information Building) והתכנון הפרמטרי, ודווקא כיום מבנים שתוכננו למשל ב-Revit חוזרים לשבלוניות שלהם לקווים אורתוגונליים שנובעות מיכולת התוכנה וקשייה להתמודד עם צורות אמורפיות מורכבות וחיבורם.
מצדו השני של השימוש באלגוריתם ישנו התכנון הפרמטרי שאר מייצר עושר צורני, שעיקרו ניתן למצוא דווקא בבנייה הבלתי קונבנציונלית. אך עדיין הוא נמצא בחיתוליו ולא חדר לשוק הרחב ובעיקר ניתן למצוא אותו בפביליונים ומבני ציבור מורכבים ויקרים (למשל באקספו בדובאי)
תכנון פרמטרי הוא תכנון אשר מתבצע ע"י תוכנות מבוססות קוד שבהם המתכנן מגדיר אלו ערכים ישפיעו על הצורניות על העיצוב וכל פרמטר אחר שברצונו להגדיר, לסיגמנטים בודדים אשר ניתן לפשט אותם עד לידי ביצוע .
בעזרתו ניתן להגיע למבנים מורכבים אשר ככל הנראה לא היה ניתן להגיע אליו בלעדי אותם תוכנות וכאן כבר מתחיל דיון אחר…עד כמה התכנון מושפע מגורם אנושי וכמה הוא נשלט ע"י מכונה . זאת אומנם אמירה קצת קיצונית אבל עידן הבינה המלאכותית גדל ומגיע גם למרחב הציבורי בו אנו חיים, בטח שאנו בתוך סערת ה-NFT ועולם ה META שפייסבוק רוצה לייצר פה .
עד כמה רחוק יגיע עולם האדריכלות והאם הוא יצליח לצאת מהלאו-טק להיי-טק ימים יגידו…
