כל תייר שמבקר בירושלים לא יכול שלא להתפעם מהקסם שלה, רובו מצוי בחומר שבה-האבן. שנים שהאבן הייתה הרכיב העיקרי בו נבנתה ירושלים, החל מארמונות דוד המלך, דרך הורדוס ועד לבאוהאוס הירושלמי שנמצא בעיקר ברחביה. בכולם יש את אותו חומר ירושלמי שהושרש וחוקק עי"י חוק עזר עירוני עוד מימי המנדט.
אך בימנו שהמפכה התעשייתית והגלובליזציה מהירות וצועקות יותר מהמסורת והשורשיות, החלו להגיע לבירת הקודש תהיות על הרלוונטיות של האבן.
זה בכלל לא ירושלמי!
ישנם 5 סוגי סיתות עיקרים שבהם משתמשים ולכולם מכנים אבן ירושלמית, השמות נגזזרות מההגה הערבית.
מסמם
סיתות דק ועדין וכשמו כן הוא, עיבוד הנעשה בעזרת פטישון או אזמל קטן, ויוצר באבן חריצים ארוכים ושקועים מעט, על פני כל המשטח.
טובזה
עיבוד ידני וגס שמבוצע ע"י תבנית כדי לשמר את החזרתיות של האבן
תלטיש
עיבוד מדויק יותר המייצר שקעים רבים, בצורה אחידה למדי, מה שישווה לאבן מראה טבעי ומחוספס יותר
מוטבה
עיבוד בנינוי עם משטחי חריצה אחידים ומסגרת עדינה.
נסורה
אבן תעשייתית ולמעשה הטכנולוגיה כבר גורמת לכך שהאבן אינה טבעית ומיוצרת כולה במפעל.
יש גם פריסות באבן חאמי ואבני לקט שנותנת מופע פרוע וטבעי יותר, אבל המשותף לכולם שאינם ירושלמיות למעשה רוב האבנים מגיעים מחברון ומהשטחים העטופים אותה. ובגלל הגלובליזציה אבנים רבות מגיעות מטורקיה ומסין שם העלות זולה יותר, אז מה בעצם זה נותן ומה אפשר לעשות עם זה?
קודם כל מה השתנה?
בשנים האחרונות עיריית ירושלים יצרה מחקר (בראשות משרד דרמן ורקבל) מקיף בנושא כדי לבחון עד לאן יגיע עידן האבן ולאיפה ניתן לקחת אותו. אחת הדילמות שאותם מנסים להתמודד המתכננים-הם המגדלים והבנייה המאסיבית. האבן נאה בבנייה צמודת קרקע אך ככל שעולים לגבוה מתקשים להתמודד עם המאסה המפלצתית שלה.
מראשוני האדריכלים שניסו לערער את הבנייה המסורתית היה מרדכי בן חורין ז"ל במלון הולדי אין (כיום לאונרדו פלאזה ברחוב קינג גורג') שלימים היה הבניין הגבוה ביותר בעיר. הוא ניסה לרכך את הבנייה בפריסה אנכית של האבן וחילון סרט כדי לגורע כמה שיותר מהמאסה.
בן חורין העתיק את השיטה מאדריכל מודרניסטי ומהפכני עוד יותר אריך מנדלסון, מי שבלט בסגנון הזורם (Stream-line) והיחודי שלו. בעודו מעצב מבנה ציבור משמעותי (בית חולים הדסה הר הצופים) הוא מתכנן את פרסית האבן נגד ההיגיון המסורתי שהרי אם האבן היא רק חיפוי אז אין שום סיבה לפריסה אנכית וניתן בכך להראות גוון חדש של האותנטיות שלה.
מכן ניתן להגיע דווקא משכן הכנסת, שעך אף כל האמור ולמרות כל המורכבות התכנונונית והפוליטית בהקמתו, בניתו בוצעה ע"י האבנים מההר עצמו אשר ממנו נחפרו יסודותיו-היש אוטנטי יותר מכך?
חשוב לציין כי בעיקר התזמון ורוח הזמן בו תוכנן המבנה ובטח בגלל האדריכל רם כרמי נוספו לבניין עמודי בטון שהינם הרבה יותר דומיננטיים מאשר האבן המקיפה אותו.
אז מה העתיד?
ישנם מס' מקרי מבחן מרתקים שקרומים עור וגידים ונמצאים בביצוע מתקדם בימים אלו, הם ממשיכים לקרוא תיגר על האבן המסורתית לוקחים אותה לגדלים צורות וגבהים שהיא עוד לא הגיעה אליה בירושלים.
הספרייה הלאומית
המשרד השוויצרי-הרצוג ודה מורון נבחר לאחר הליך מורכב, לתכנן את הספרייה במשכנה החדשה בקריית הלאום. כמצופה מפרספקטיבה של תייר גם הם לקחו השראה מהטבע והגיעו עד לכותל עצמו.
השוויצרים נפעמו לא רק מהאבן אלא מהצל שנוצר מהשחיקה והסידור של האבן ומשם תרגמו את שיטת ההחה מאין כתב של עברית מודרנית ותכנון מרתק כמו שרק הם יודעים לעשות. הם אתגרו את הרשויות את חברות הביצוע וכאשר יחנך הבניין כנראה גם את הציבור שיצטרך לתת דעתו על התכשיט החדש שבירתו קיבלה.
קטע מתוך תכנון פרטי האבן
כך אמורה להיראות הספרייה בשלמותה, המיקום בין משכן הכנסת למוזיאון ישראל, מצד אחד תכנון מודרניסטי וחדשני ומצד שני איפוק בשימוש באבן שמקבלת מופע מרתק.
בניין מובילאי
משרדו של משה צור מי שאחראי לרוב המגדלים באיילון קיבל ליידו לתכנן את הקמפוס החדשני של ענקית טכנולוגית הרכב הישראלית בהר חוצבים-פארק ההי טק של ירושלים.
בבניין זה צור צריך להתמודד מעבר לפריסת חזיתות הזכוכית בה משרדו מהמקצועיים בארץ אלא גם בשימוש באבן כמחויב בחוק. משרדו נענה לאתגר ובעזרת פריסה מתועשת וייבשה מצליח לקחת את האבן גם לקומה ה-10 ומעלה.
השיטה-דאבל סקין ירושלמי, בניין עם מעטפת זכוכית משלוב רפפות אבן תעשיתית על תשתית קונסטרוקציה מפלדה.
המופע שמתקבל הינו היטקיסטי עם נגיעה קלה למסורת, ואולי גם לשם צריך לכוון לתת מקום של כבוד במרקמים נמוכים, ודוורא לאורר את המרחב עם זכוכית פלדה וחומרים אחרים בקצוות של העיר.
ניתן להתרשם עוד מבניין זה ועוד, בהרצאה מרתקת של מספרי מקרי מבחן של אדריכלים שמנסים כל אחד בדרכו להתמודד עם האבן והחיבור שלה לירושלים.
בסופו של דבר, מה שהחל כחוק עזר בריטי הגיע עד לבית שמש מודיעין וכמובן לנמל התעופה בן גוריון, האבן הירושלמית הוכיחה את עצמה כעמידה וחזקה יותר מבנייה התעשיתית ואלי גם שהיא רק חיפוי יש שם קסם שחזיק לאורך זמן.
